לספר מה קרה, ולקבל הערכה

פשוט מה שקרה, כמו שהייתם מספרים לחבר. לא צריך מילים משפטיות.

מה שעוזר לנו הכי הרבה:

• מה קרה ומול מי (מעסיק, חנות, בעל דירה, שכן…)
• מתי זה קרה, ומתי נודע לכם
• סכומים, אם יש
• מה כבר ניסיתם, ומה ענו לכם

אין סיפור קצר מדי. "קניתי מקרר והוא לא עובד, החנות לא עונה" — זה מספיק כדי להתחיל.

בדרך כלל בין דקה לשלוש דקות. אנחנו קוראים את הסיפור בעיון, ולא ממהרים.

המסך מראה שאנחנו עובדים. אפשר לחכות בו, גם בטלפון. אם המסך כבה באמצע — פותחים שוב, והסיפור עדיין שם.

• מה קורה כאן — הסבר במילים פשוטות מה המצב שלכם מבחינת החוק.
• כמה חזק המצב שלכם — מה לטובתכם, ומה עלול לעבוד נגדכם. גם את זה אומרים.
• כמה כסף מדובר — טווח, לא מספר אחד.
• האפשרויות שלכם — מה אפשר לעשות, כולל "לא לעשות כלום".
• מה היינו עושים במקומכם — ולמה.
• מה דחוף — אם יש מועד שרץ.
• החוקים שנוגעים למקרה — עם קישור לנוסח המלא.

כן. רשימה של אפשרויות בלי לומר מה כדאי היא לא עזרה. לכן אנחנו אומרים מה היינו עושים, ומסבירים למה.

אבל זו הערכה, לא הבטחה. היא נשענת על מה שסיפרתם. אם חסר פרט או תאריך לא מדויק — גם ההערכה לא תהיה מדויקת. ההחלטה בסוף שלכם.

אם עוד לא התחברתם — נבקש להתחבר, כדי לשמור את מה שסיפרתם ואת ההערכה בתיק.

אחר כך שואלים אתכם שאלות, אחת בכל מסך. למעלה כתוב "שאלה 4 מתוך 11" כדי שתדעו כמה נשאר. השאלות הראשונות הן מה שצריך למסמך; אחריהן יש שאלות רשות שמחזקות את התיק.

בכל שאלה יש כפתור "אני לא יודע/ת". לוחצים וממשיכים. בשאלה על סכום הכפתור גם מציע לחשב ביחד.

עדיף לדלג מאשר לנחש: תשובה מומצאת נכנסת למסמך.

כן. מרגע שהתחברתם, הכל נשמר בתיק — הסיפור, ההערכה והתשובות.

חוזרים דרך "התיקים שלי" למעלה, וממשיכים בדיוק מאיפה שעצרתם. ראו התיק שלי.

כי לא הוגן לבקש מכם פרטים לפני שקיבלתם משהו. ההערכה הראשונה היא חינם ובלי חשבון. חשבון צריך רק כדי לשמור ולהמשיך.