מישהו חונה בחניית הנכים. למי מתקשרים, ומה בכלל מגיע לי עם התג
חניית נכים שמישהו תפס היא עבירה שיש מי שאוכף אותה — לא רק חוצפה. אבל הזכויות סביב תג הנכה רחבות ומורכבות יותר ממה שרוב מחזיקי התג יודעים, וכדאי להכיר אותן.
הרגע עצמו: למי מתקשרים
חניה בחניית נכים בלי תג היא עבירת חניה. מי שאוכף אותה ברחוב ובחניונים ציבוריים הוא הפיקוח העירוני של הרשות המקומית, ובמקרים מסוימים המשטרה. מתקשרים למוקד העירוני, ומוסרים: מקום מדויק, מספר רכב, ותמונה שרואים בה את הרכב, את התמרור או את הסימון על הכביש, ואת היעדר התג בשמשה.
רכב עם תג נכה שחונה בחניית נכים — לא עבירה, גם אם נראה לכם שהנהג הלך בריאות. התג ניתן לפי קריטריון רפואי, ולא כל מוגבלות נראית. הוויכוח הזה לא שווה את זה.
בחניון פרטי — קניון, סופר, בניין משרדים — האכיפה מסובכת יותר: מי שאוכף חניה בתוכו תלוי בהסדר של אותו חניון. אבל למפעיל החניון יש חובה משלו: אסור לו למנוע מרכב עם תג נכה להיכנס לחניון או להשתמש בחניה הנגישה שהוקצתה בו, כשאתם באים לקבל שירות במקום. ואם הדרך הנגישה היחידה למקום עוברת דרך חניון בתשלום — המקום עצמו חייב לשלם על החניה שלכם. שם הכתובת הראשונה היא מפעיל החניון, ואם אין לו תשובה — זו כבר שאלה של נגישות המקום, לא של עבירת חניה.
מה תג הנכה נותן — ומה לא
- לחנות בחניות המסומנות לנכים, ברחוב ובחניונים.
- לחנות במקום שהחניה בו אסורה — אבל רק כשכל אלה מתקיימים: אין בסמוך חניית נכים פנויה, אין בסמוך חניה מותרת פנויה, החניה לא מסכנת עוברי דרך ולא חוסמת מעבר להולכי רגל ולעגלות, והיא לא מפריעה ממש לתנועה. ויש רשימה של מקומות שזה לא חל בהם בשום מקרה: צומת ו-12 מטר ממנו, מעבר חצייה, נתיב ותחנת תחבורה ציבורית, תחנת מוניות, ליד ברז כיבוי, חניה כפולה, שטח פריקה וטעינה בשעותיו, וחניה שהוקצתה אישית לנכה אחר.
- לרכב עם תג לא נועלים גלגלים גם אם חנה שלא כדין — אבל אפשר להזיז או לגרור אותו אם הוא מסכן או מפריע ממש. ודוח על חניה כזו חייב להיות מלווה בצילום שמראה את ההפרעה, אלא אם נתן אותו שוטר.
- ברשויות רבות — פטור מתשלום בחניה עירונית. זה תלוי ברשות, וכדאי לבדוק.
ומה שהתג לא נותן: זכות לחסום מדרכה, נתיב תחבורה ציבורית או חניית נכים של מישהו אחר שהוקצתה אישית; ואת הזכות לתת את התג למישהו אחר. התג הולך עם האדם, לא עם הרכב — נהג אחר יכול להשתמש בו רק כשהוא מלווה את בעל התג ונוהג בשבילו. מי שחונה עם התג בלי בעל התג — עובר עבירה שדינה קנס; ובעל התג שמסר אותו לשימוש כזה — גם הוא עובר עבירה, ובית המשפט יכול לשלול ממנו את התג לתקופה.
איך מקבלים תג
התג ניתן על ידי רשות הרישוי, על סמך מסמכים רפואיים ולפי קריטריונים שקבועים בחוק — לא לפי "כמה קשה לי", אלא לפי אחד מאלה: עיוורון; נכות של 60% לפחות כשתנועה בלי רכב עלולה לפגוע בבריאות; מוגבלות בהליכה עם צורך בכיסא גלגלים; או צורך ברכב כאמצעי תנועה בגלל נכות ברגליים. התג נושא את השם ואת מספרי הרישוי של עד שני רכבים. הבקשה מוגשת עם מסמכים, ויש עליה תשובה שאפשר להשיג עליה. מי שנדחה — כדאי שיבין מאיזה קריטריון בדיוק נפל, כי לפעמים חסר מסמך ולא זכאות.
חניה שמורה ליד הבית
מעבר לתג, יש דבר שרבים לא מכירים: מי שמוגבלותו בניידות חמורה יותר — נכות של 90% לפחות, או צורך בכיסא גלגלים, או צורך ברכב בגלל נכות ברגליים, או עיוורון — יכול לבקש מהרשות המקומית מקום חניה שמור ומסומן ליד ביתו — עם שלט שנושא את מספר הרכב. הרשות חייבת להקצות אותו תוך 60 ימים מיום שהוגשה הבקשה, במרחק של עד 200 מטר מהבית (ואם אין שם חניה מוסדרת — עד 400 מטר). זו בקשה נפרדת, לרשות המקומית ולא לגוף שנותן את התג, והיא לא חלה על מי שיש לו חניה פרטית קבועה שמותאמת לו. גם מי שאינו עומד בסף הזה יכול לבקש, והרשות רשאית לאשר לפי דרגת הנכות והשפעתה על הניידות. החניה שם בלי תשלום. מי שחונה בחניה שמורה כזו — עובר עבירה גם אם יש לו תג נכה משלו.
חניה בבניין המשותף ובעבודה
אלה שני עולמות אחרים. חניה בבניין המגורים היא שאלה של התאמות ברכוש המשותף — יש לזה מאמר משלו. חניה במקום העבודה היא התאמה שהמעסיק נדרש לשקול — וגם לזה מאמר משלו. תג הנכה לא פותר את שניהם לבד.
מה האפשרויות כשזה חוזר
אלה האפשרויות הנפוצות — מה מתאים לכם תלוי בשאלה אם הבעיה היא נהג אחד או מקום שלא מסודר:
- אותו רכב שוב ושוב — דיווח בכל פעם למוקד, עם תמונה. הדוחות מצטברים.
- רחוב או מוסד בלי חניית נכים בכלל, או עם חניה שלא עומדת בדרישות — פנייה בכתב לרשות המקומית או למפעיל, ואחריה תלונה לגוף שמפקח על נגישות. כאן זה כבר עניין של נגישות המקום.
- חניה שמורה שנתפסת — דיווח לפיקוח, כי היא סימון אישי ולא כללי.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הנגישות ←