האתר לא עובד עם קורא המסך, ואין דרך אחרת. מה חובה עליהם?
כשהשירות קיים רק באתר או באפליקציה, אתר לא נגיש הוא דלת נעולה. החוק מתייחס לזה כמו למדרגות בכניסה — עם חובות, עם פטורים, ועם כלל אחד שמיוחד לאתרים: קודם מודיעים, ואז סופרים 60 ימים.
מי חייב, ומה זה אומר "נגיש"
התקנות מחייבות כל מי שנותן שירות לציבור — עסק, בנק, קופת חולים, רשות מקומית, חנות מקוונת — שהאתר והאפליקציה שלו יעמדו בתקן הישראלי לנגישות אתרים (5568), ברמה AA, שמבוסס על ההנחיות הבינלאומיות המוכרות. התקן אינו רעיון כללי; הוא רשימה של דרישות שאפשר לבדוק. גם מסמכים שמועלים לאתר — קובצי PDF וטפסים למילוי — חייבים להיות נגישים.
בפועל זה אומר, בין השאר: שקורא מסך מקריא את מה שעל המסך ולא "כפתור, כפתור, תמונה"; שאפשר לעבור בין השדות במקלדת בלי עכבר; שיש ניגודיות צבעים מספיקה; שלסרטונים יש כתוביות; ששדות בטופס אומרים מה צריך למלא בהם; ושאם יש זמן מוגבל לפעולה — אפשר להאריך אותו.
הצהרת הנגישות — הדף שכולם מדלגים עליו
אתר שחייב בנגישות חייב גם בהצהרת נגישות במקום בולט: דף שמסביר מה הונגש, מה לא, ולמי פונים. אם הגוף מעסיק 25 עובדים ומעלה — יופיע בו גם שם של רכז נגישות ודרך ליצור איתו קשר; ובכל מקרה חייבת להיות שם דרך לדווח על בעיית נגישות. זו הכתובת הראשונה שלכם — לא שירות הלקוחות הכללי — כי מי שכתוב שם אחראי בדיוק על זה.
ואם אין הצהרת נגישות בכלל — זה כשלעצמו כבר אומר משהו. אתר שאין בו הצהרה לרוב לא עבר בדיקה, וזה נתון שכדאי לצלם ולשמור לפני שמישהו מוסיף אותו בחיפזון.
הכלל המיוחד לאתרים: הודעה, ואז 60 ימים
בשונה ממדרגות בכניסה, באתר ליקוי נגישות לא נחשב הפרה עד שהודעתם עליו. שולחים לגוף הודעה בכתב שמתארת מה לא עובד — דרך ההצהרה, לרכז, או למייל שמופיע שם. מרגע שקיבלו את ההודעה יש להם זמן סביר לתקן, ולא יותר מ-60 ימים מיום קבלתה. בינתיים הם חייבים לתת לכם דרך חלופית לקבל את השירות בהקדם האפשרי. רק אם עברו 60 הימים והליקוי לא תוקן — זו הפרה, ומכאן נפתחות התלונה והתביעה.
פטורים — ומה הם לא פוטרים ממנו
יש סייגים: עסק קטן מאוד (עוסק פטור, או מחזור שנתי נמוך לפי סף שקבוע בתקנות) פטור; שירות סגור למנויים שרשומים בו עד 500 משתתפים בו-זמנית פטור, אלא אם מישהו ביקש הנגשה; מסמכים שהועלו לפני סוף אוקטובר 2017 לא תמיד חייבים; תוכן של צד שלישי (סרטון מוטמע, מפה) ותוכן ברשת חברתית שאינה מאפשרת הנגשה — יש להם כללים משלהם. וגם פטור טכנולוגי אפשרי, אבל רק בחוות דעת של מורשה נגישות, לתקופה של עד 3 שנים, ועם חובה לפרסם אותו בהצהרה. אבל הכלל שחוזר בכל השער הזה חל גם כאן: פטור מהנגשת האתר אינו פטור ממתן השירות. מי שפטור צריך לתת לכם דרך אחרת — בטלפון, במייל, בסניף — בלי תוספת תשלום.
מה מתעדים, כי כאן זה שונה
- צילום מסך של הדף עם הכתובת המלאה והתאריך גלויים.
- הקלטת מסך קצרה שבה שומעים את קורא המסך נכשל, או רואים שהמקלדת לא מגיעה לכפתור. זה מה שמסביר לשופט שלא ראה קורא מסך בחייו.
- איזה מכשיר, איזו תוכנה, איזה דפדפן. אתרים אוהבים לטעון "אצלנו זה עובד".
- צילום של הצהרת הנגישות — או של היעדרה.
- ההודעה ששלחתם, התאריך שבו התקבלה, והתשובה. או השתיקה. מהתאריך הזה סופרים את 60 הימים.
למה תביעות בתחום הזה נתקלות בחשדנות
כדאי לדעת את זה מראש: היו גלים של תביעות רבות מאוד על אתרים, ובתי המשפט מסתכלים היום בעין בוחנת על מי שתובע. גם החוק עצמו מאפשר לבית המשפט להתחשב בכמה תביעות כבר הוגשו נגד אותו נתבע, ומי שמגיש יותר מחמש תביעות קטנות בשנה באותו בית משפט — התיק שלו עלול לעבור למסלול הרגיל. השאלות שנשאלות: האם באמת ניסיתם להשתמש בשירות או רק בדקתם אתר; האם הודעתם וחיכיתם; האם ביקשתם דרך אחרת; והאם זו התביעה הראשונה שלכם מסוג זה. זה לא הופך את הזכות לפחות אמיתית. זה אומר שמי שבאמת נפגע צריך שהתיעוד שלו יראה את זה.
מה האפשרויות
אלה האפשרויות הנפוצות — מה מתאים לכם תלוי בעיקר בשאלה אם יש דרך אחרת לקבל את השירות, ואם ניצלתם אותה:
- הודעה בכתב דרך ההצהרה או לרכז הנגישות, עם תיאור מדויק של מה נכשל. זה גם הצעד שמפעיל את ספירת 60 הימים. הרבה תקלות מתוקנות כך.
- תלונה לגוף שמפקח על נגישות — הוא יכול לדרוש תיקון ולקנוס.
- תביעה, כולל פיצוי בלי הוכחת הפסד — במקרים שבהם עברו 60 הימים בלי תיקון, השירות נמנע מכם בפועל ולא ניתנה חלופה. תביעה מגישים תוך 7 שנים מיום האירוע.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הנגישות ←