4 דקות

פרטיות או לשון הרע — באיזה מהשניים אתם

שני חוקים שונים, שני מסלולים, ושתי תוצאות. ההבדל ביניהם נקבע בשאלה אחת: האם מה שפורסם נכון.

השאלה שמפרידה

לשון הרע עוסקת בעיקר בדבר שאינו נכון ופוגע בשם הטוב. פגיעה בפרטיות עוסקת בדבר שנכון לגמרי — ופשוט לא היה צריך להיות בחוץ.

ולכן שתי טענות שנשמעות זהות הן שני תיקים שונים לגמרי: "כתבו עליי שאני חולה, וזה לא נכון" — לשון הרע. "כתבו עליי שאני חולה, וזה נכון, ואף אחד לא היה אמור לדעת" — פרטיות. בשנייה, "זו אמת" אינה תשובה של הנתבע — היא בדיוק העניין.

מה נחשב פגיעה בפרטיות

החוק מונה רשימה סגורה של מצבים. אלה השכיחים באינטרנט:

• פרסום תצלום של אדם ברבים בנסיבות שהפרסום עלול להשפיל אותו או לבזות אותו.
• פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם — לרבות מצב בריאותי, עברו המיני, או התנהגותו ברשות היחיד.
• העתקה או שימוש בתוכן של מכתב או התכתבות שלא נועדו לפרסום, בלי רשות. הצילום של השיחה הפרטית שהופץ הלאה נכנס לכאן.
• צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, והפצה של דבר שהושג כך.
• שימוש בשם, בכינוי, בתמונה או בקול של אדם לשם רווח — זה המסלול של מי שגילה את עצמו בפרסומת שלא הסכים לה.

שתי נקודות שמשנות תוצאה

ראשונה: גם כאן יש פיצוי בלי הוכחת נזק, ובמבנה כמעט זהה — תקרה, וכפל התקרה כשהפגיעה נעשתה בכוונה לפגוע. כלומר גם מי שהפרסום עליו היה נכון אינו נשאר בלי דבר.

⚠ ושימו לב לפרט שנראה טכני ואינו: שתי התקרות כתובות בשני החוקים כאותו סכום — ואינן אותו סכום היום. שתיהן מוצמדות למדד, אבל ממועדי בסיס שונים בשנים. מי שמשווה את המספרים בספר החוקים מקבל תמונה לא נכונה, ולכן איננו נוקבים בהם.

שנייה: יש כאן סף תחתון מפורש. פגיעה שאין בה ממש אינה מקימה תביעה. זה נכתב בחוק במפורש, והוא סוגר את הדלת בפני חלק לא קטן מהמקרים הקטנים.

ההגנות — דומות, ולא זהות

גם כאן יש הגנת תום לב, והיא בנויה על אותו רעיון: חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית; הגנה על עניין אישי כשר; ומי שלא ידע ולא היה עליו לדעת. יש גם הגנה ייחודית ומעשית מאוד — צילום ברשות הרבים שבו האדם מופיע באקראי.

ומה שמפיל את תום הלב כאן דומה למה שמפיל אותו שם: פגיעה במידה גדולה יותר מהנחוץ. ההיגיון זהה — לא האם היה מותר לומר, אלא כמה.

ואפשר גם שניהם

הרבה פרסומים נופלים לשני החוקים בבת אחת: תמונה פרטית שהופצה יחד עם כיתוב שאינו נכון. אין צורך לבחור מראש — אבל כן צריך לדעת מה טוענים ולמה, כי הראיות שונות. בלשון הרע צריך להראות שהדבר לא נכון; בפרטיות צריך להראות שהוא היה שלכם.