רוצה את התיק הרפואי שלי ולא מוסרים לי. מה הזכות שלי
המידע שבתיק הוא שלכם, וזו זכות שכתובה בחוק ולא טובה של המזכירה. יש לה אגרה קבועה, כמה חריגים צרים, ודרך נכונה לבקש.
הזכות, ובקצרה
כל מי שטיפל בכם — קופה, בית חולים, מכון, רופא פרטי — חייב לנהל רשומה רפואית, ואתם זכאים לקבל ממנה את המידע הרפואי שלכם. החוק מדבר על הזכות לקבל את המידע שברשומה ועותק ממנה — לא את התיק המקורי עצמו. לכן הבקשה היא לעותק, ועותק חייבים לתת. מה שאינו חלק מהרשומה: רשימות אישיות שהרופא כותב לעצמו.
מה זה כולל
- סיכומי ביקורים ואשפוזים, מכתבי שחרור, דוחות ניתוח.
- תוצאות בדיקות מעבדה ודימות — ולרוב גם הצילומים עצמם, לא רק הפענוח.
- חוות דעת של יועצים, מרשמים, רישומי סיעוד.
- התכתבות בין הרופאים בעניינכם, כשהיא חלק מהרשומה.
מה שלרוב לא תקבלו: את הדיונים של ועדה פנימית שבדקה אירוע חריג. יש שני סוגים: ועדת בדיקה — את הממצאים והמסקנות שלה חייבים למסור לכם, אבל הפרוטוקול חסוי אלא אם בית משפט מורה למסור אותו; וועדת בקרה ואיכות — כל עבודתה חסויה, גם מכם, ואינה משמשת ראיה. החיסיון קיים כדי שאנשי צוות ידברו בחופשיות. הרשומה הרפואית עצמה — מה שנעשה ומה נרשם בזמן אמת, וגם ממצא עובדתי על מצבכם שוועדה כזו קבעה — אינה חסויה, וזו ההבחנה שחשוב לעמוד עליה.
איך מבקשים נכון
בכתב, לגורם שמנהל את הרשומה (בבתי חולים יש לרוב יחידה ייעודית לרשומות; בקופה — הסניף או האזור האישי). לציין איזו תקופה, ומה בדיוק: "כל הרשומה" הוא בקשה לגיטימית, אבל "סיכום הניתוח מהתאריך הזה והדימות שקדם לו" מתקבל מהר יותר. לבקש אישור שהבקשה התקבלה.
מותר לגבות מכם תשלום על ההעתקה — אבל יש לו תקרה שקבועה בתקנות, ולא מחיר שהמוסד ממציא; משלמים רק במסירה, לא על עצם הבקשה. ויש דברים שחייבים לתת חינם: מכתב שחרור, סיכום ביקור או אשפוז, תוצאות בדיקות שנעשו לא באשפוז, והפניות ומרשמים בתוקף — פעם אחת, בסיום הטיפול; וגם עיון מקוון באזור האישי. לגבי זמן המסירה — החוק לא נוקב מספר ימים, אבל המתנה ארוכה בלי הסבר היא דבר שמבררים, לא מקבלים.
מתי מותר לסרב — והרשימה קצרה
החוק מאפשר למטפל למנוע מסירת מידע רק כשהוא סבור שהמידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותכם או לסכן את חייכם — וגם אז לא לבד: המטפל חייב להודיע מיד על ההחלטה לוועדת האתיקה, לצרף את המידע ואת נימוקיו, והוועדה רשאית לאשר, לבטל או לשנות — ומחליטה תוך 30 ימים מיום שהפנייה הוגשה לה. הוועדה אינה של המוסד: את חבריה ממנה משרד הבריאות, ובראשה מי שכשיר להיות שופט מחוזי. "התיק בארכיון", "הרופא בחופש", "צריך אישור מנהל", "זה לא נהוג" — אינם חריגים שהחוק מכיר.
ואם התיק "לא נמצא": יש חובה לשמור רשומות תקופה שקבועה בתקנות — בבית חולים, למשל: תיק אשפוז 20 שנה מהאשפוז או הטיפול האחרון; מכתב סיכום מחלה 100 שנה; תיק מרפאת חוץ ומסמכי מיון 7 שנים; צילומי רנטגן 10 שנים מתום הטיפול האחרון — ואובדן של רשומה הוא בעיה של המוסד, לא שלכם. בקשו בכתב אישור שהרשומה לא אותרה — האישור הזה עצמו הוא מסמך חשוב, במיוחד אם ברקע יש חשד לטיפול לקוי.
מה עושים כשלא מוסרים
אלה האפשרויות: פנייה בכתב חוזרת שמזכירה שהזכות קבועה בחוק; תלונה לאחראי לזכויות המטופל — עובד שכל מוסד רפואי חייב למנות, ותפקידו לסייע במימוש הזכויות ולטפל בתלונות; ופנייה לגורם במשרד הבריאות שמטפל בתלונות על פגיעה בזכויות מטופלים. במקרים קיצוניים — בית משפט. מה מתאים לכם תלוי בעיקר בדחיפות: אם התיק נדרש להליך אחר שיש לו מועד, אומרים את זה בכל פנייה. ומה חלש: בקשה בעל פה, בלי תאריך, שאי אפשר להוכיח שנעשתה.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הבריאות ←