נפטר קרוב ואין צוואה. מי יורש?
כשאין צוואה, החוק קובע — ולא ההסכמות המשפחתיות, לא מה שנאמר, ולא מי טיפל.
הסדר הכללי
החוק קובע מדרג. בן או בת הזוג יורשים תמיד, ולצדם — לפי הסדר — ילדי הנפטר (ואם ילד נפטר לפניו, ילדיו נכנסים במקומו); אם אין ילדים — הוריו של הנפטר (ובמקום הורה שנפטר — אחיו של הנפטר); ואם גם לא — סבים וסבתות וצאצאיהם. בן הזוג מקבל תמיד את המיטלטלין של הבית ואת מכונית המשפחה, ומשאר העיזבון — חצי כשיש ילדים או הורים, ושני שלישים כשיש רק אחים או סבים (ואם היו נשואים שלוש שנים לפחות וגרו יחד בדירה של הנפטר — גם את כל חלקו בדירה). כשאין אף אחד מהקרובים האלה — בן הזוג יורש הכל. ואם אין גם בן זוג — העיזבון עובר למדינה.
זה מפתיע רבים: ילדים ובן זוג יורשים יחד, ולא זה במקום זה. וכן — ילד מקשר קודם יורש בדיוק כמו ילד משותף; הילדים חולקים ביניהם שווה בשווה.
מה החוק לא עושה
- לא מתחשב במי שטיפל בנפטר בפועל.
- לא מתחשב באמירות שנאמרו ולא נכתבו.
- לא מבחין בין ילד קרוב לילד מרוחק.
- לא נותן מעמד אוטומטי לחבר, לשכן או למי שסייע.
זו בדיוק הסיבה שצוואה חשובה — לא בגלל הרכוש, אלא כדי שההחלטה תהיה של האדם ולא של ברירת המחדל.
ידועים בציבור
בן או בת זוג שחיו יחד חיי משפחה במשק בית משותף בלי להינשא — ובזמן הפטירה אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר — יורשים כמו בני זוג נשואים. אבל צריך להוכיח את מערכת היחסים — וזה הליך בפני עצמו, בזמן קשה ממילא. מי שחי כך, צוואה חוסכת ממנו בדיוק את זה.
מה עושים בפועל
מגישים בקשה לצו ירושה, שמכריז מי היורשים ובאיזה חלק. עד שניתן הצו לרוב אי אפשר להעביר נכסים, לסגור חשבונות או למכור. אפשר לבדוק כאן מה נדרש להגשה ומה סדר הפעולות.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הצוואות ←