הגשתי תלונה, עברו חודשים, ואף אחד לא חזר אליי. מה אפשר לעשות
תלונה שנתקעה היא לרוב לא מזימה — היא עומס וסדר עדיפויות. אבל יש לכם זכות לדעת מה קורה, ויש דלתות מעל התחנה.
מה אמור לקרות אחרי תלונה
התלונה נרשמת, נפתח תיק, ומישהו אמור להחליט אם לחקור. הכלל בחוק הוא שהמשטרה חוקרת; אבל בעבירה שאינה פשע, קצין משטרה רשאי להחליט שלא לחקור אם הוא סבור שנסיבות העניין בכללותן לא מתאימות לפתיחת חקירה — ואז חייבים להודיע לכם על כך בכתב, עם הסיבה. ואם היא חוקרת, החקירה נגמרת באחת משתיים: העברה לתביעה, או סגירה — שגם עליה חייבים להודיע לכם בכתב.
לכן "שקט" הוא בעצמו מידע: או שהתיק בחקירה, או שהוא נסגר ולא הודיעו, או שהוא מחכה. שלושת המצבים דורשים פעולות שונות, והצעד הראשון הוא לברר באיזה מהם אתם.
למה זה נתקע — בלי לייפות
יחידות חקירה עמוסות, ותיקים מדורגים לפי חומרה ולפי סיכוי. תלונה על גניבה בלי חשוד, על הונאה קטנה, על סכסוך שכנים — עלולה לחכות. זה לא הוגן, וזה גם לא אישי. מה שכן בידיכם: להפוך את התיק לקל יותר לחקור — ראיות מסודרות, שמות, מסמכים, כיוון. תיק שבו המתלונן עשה חצי מהעבודה מתקדם אחרת מתיק שבו יש רק סיפור.
הצעדים הראשונים, לפי הסדר
- לוודא שיש בידיכם אישור על התלונה ומספר תיק. בלי מספר תיק, כל בירור מתחיל מאפס.
- לפנות בכתב (לא רק בטלפון) לתחנה שבה הוגשה התלונה ולבקש עדכון על מצב התיק. אם עדיין לא עשיתם זאת — להגיש גם את הבקשה לקבלת עדכונים (יש טופס במשטרה; מקבלים קוד למענה ממוחשב). לשמור עותק.
- לצרף ראיות חדשות אם יש — ולבקש שיירשמו בתיק.
- אם נודע שהתיק נסגר — לוודא שקיבלתם הודעה בכתב, ולברר את העילה (בהחלטה שלא לחקור היא כתובה בהודעה; בהחלטה שלא להעמיד לדין מבררים אותה בכל תחנת משטרה). מהיום שנמסרה לכם ההודעה רצים 60 ימים לערר.
זכות המידע שלכם אינה טובה של החוקר. מי שנפגע מעבירה זכאי לדעת באיזה שלב נמצא ההליך, ובקשה בכתב היא הדרך להפוך את הזכות הזו למשהו שאפשר לעקוב אחריו. פנייה בטלפון שנענתה ב"נחזור אליך" אינה מתועדת בשום מקום.
הדלת שמעל התחנה
אם הפנייה בכתב לא נענתה, יש למשטרה גוף פנימי לתלונות ציבור על טיפול לקוי — אי-מענה, סחבת, יחס. פונים אליו בכתב, עם מספר התיק ועם העתק הפניות הקודמות. זה לא "מלשינות"; זו הדרך שהמערכת עצמה קבעה. ואם מדובר בהתנהגות של שוטר שהיא בעצמה עבירה — יש גוף נפרד, במשרד המשפטים ולא במשטרה, שחוקר שוטרים: המחלקה לחקירת שוטרים. שני מסלולים שונים לשתי בעיות שונות.
כשהתיק נסגר: הערר
סגירה אינה סוף. יש לכם זכות להגיש ערר — ערעור בכתב לגורם שמעל מי שהחליט לסגור — וגם על החלטה שלא לחקור מלכתחילה. המועד: 60 ימים מיום שנמסרה לכם ההודעה על הסגירה; מי שמוסמך להחליט בערר רשאי להאריך, אבל אל תבנו על זה. ערר טוב לא חוזר על התלונה; הוא מצביע על מה שלא נעשה — עד שלא נחקר, מסמך שלא נאסף, מצלמה שלא נבדקה. על זה יש מאמר נפרד.
ומה שמעבר — קובלנה ותביעה
בעבירות מסוימות, שהחוק מונה ברשימה, יכול הנפגע להגיש כתב אישום בעצמו — "קובלנה פרטית". זה הליך פלילי לכל דבר, שאתם נושאים בו את הנטל ובעלויות, והוא לרוב הצעד האחרון ולא הראשון. ובנפרד לגמרי מהמסלול הפלילי — תביעה אזרחית על הנזק, שלא תלויה בשאלה אם המשטרה חקרה בכלל.
אלה האפשרויות, מהקלה לכבדה: בירור בכתב, תלונה על הטיפול, ערר, קובלנה, תביעה. מה מתאים תלוי במה נשאר לכם לדרוש ובמה יש בידיכם להוכיח — ולכן הכול מתחיל במספר תיק ובפנייה בכתב.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הפלילי ←