4 דקות

"רק העברתי הלאה" — האם גם זה לשון הרע?

אחד מכל שניים שנתבעים בתחום הזה לא כתב מילה. הוא שיתף, העביר בקבוצה, או הוסיף שורה. זה מספיק.

החוק לא שואל מי כתב — הוא שואל מי פרסם

"פרסום" בחוק הזה רחב מאוד: בעל פה, בכתב, בתמונה, בצליל, ובכל אמצעי אחר. הוא לא מבחין בין מי שחיבר את המשפט לבין מי שהעביר אותו הלאה. כל אחד מהם עשה את הפעולה שהחוק אוסר: הביא את הדבר לעיניים של אנשים נוספים.

ולכן ההיגיון הפוך מהאינטואיציה: הראשון שכתב הגיע למאה איש. מי ששיתף הגיע לאלף. במונחים של נזק, השני לפעמים הזיק יותר — וזה בדיוק מה שנשקל.

"אבל אני רק ציטטתי, וגם אמרתי ממי שמעתי"

זו הטענה הנפוצה ביותר, וכדאי להבין בדיוק מה מעמדה. חזרה על דבר שכבר נאמר, כשנוקבים במקור שעליו הסתמכתם, מופיעה בחוק ברשימת ההקלות — כלומר במה שבית המשפט רשאי לזקוף לזכותכם כשהוא קובע את הסכום.

היא אינה מופיעה ברשימת ההגנות. ההבדל הוא בין "לא חייב" לבין "חייב, ופחות". אנשים רבים פועלים לפי ההנחה ההפוכה, ומגלים אותה רק בסוף.

מה כן יכול להגן על מי ששיתף

• שזה אמת ויש בפרסום עניין ציבורי — אותה הגנה כמו של מי שכתב, ואותה חובה להוכיח.
• תום לב — למשל כשהייתה לכם חובה חברתית או מוסרית להעביר את הדבר דווקא למי שהעברתם לו, והפרסום לא חרג מהסביר.
• שלא ידעתם ולא הייתם צריכים לדעת — קשה יותר ככל שהתוכן חמור יותר, כי ככל שהטענה חמורה, כך מצופה יותר שתבדקו לפני.

ומה ששומט את תום הלב, וכאן זה נוגע ישירות לשיתוף: הדבר לא היה אמת, ולא נקטתם אמצעים סבירים לבדוק לפני שהעברתם. "ראיתי את זה בקבוצה" אינה בדיקה.

קבוצות, מנהלי קבוצות, ולייקים

שאלת המעמד של פעולות שונות ברשת — שיתוף, תגובה, לייק, ניהול קבוצה — לא נכתבה בחוק אלא הוכרעה בבתי המשפט, והתשובה אינה זהה לכל הפעולות. כלל האצבע הבטוח הוא פשוט: ככל שהפעולה מביאה את התוכן לעוד עיניים, כך היא קרובה יותר לפרסום.

ולמנהלי קבוצות: אתם לא כתבתם, אבל אתם מחזיקים את הברז. הודעה שמכפישה אדם ונשארת בקבוצה ימים אחרי שהתבקשתם להסיר אותה היא סיפור אחר מהודעה שהוסרה בתוך דקות. מה שעשיתם אחרי שידעתם — זה מה שנבחן.

מה עושים אם שיתפתם ועכשיו אתם מודאגים

• להסיר את השיתוף. הסרה ופעולה להפסקת ההפצה נספרות לזכותכם.
• לשמור עותק של מה ששיתפתם ומהיכן — לא למחוק את המקור.
• לא לשתף שוב, ולא "לתקן" בפוסט חדש שחוזר על התוכן.
• אם הפצתם לרבים — לשקול הודעה קצרה באותו מקום שבו שיתפתם, שאומרת שהתברר שזה לא נכון. זה גם הוגן, וגם נספר.