פרטיות במקום העבודה — מה מותר למעסיק לדעת
מצלמות, מיילים, איכון רכב וקבוצות עובדים. זה התחום שבו הגבול הכי לא ברור — וגם זה שבו הכי הרבה אנשים מוותרים בלי לבדוק.
נקודת הפתיחה: עובד לא מוותר על פרטיותו בכניסה
העובדה שאדם נמצא במקום עבודה, על ציוד של המעסיק ובשעות שהוא משלם עליהן, אינה הופכת כל מעקב למותר. מה שהחוק שואל אינו "של מי המחשב" אלא האם הייתה הסכמה, לאיזו מטרה נאסף המידע, ומה נעשה בו בפועל.
שלושת העקרונות שחוזרים בכל מקרה: הסכמה מדעת · מטרה שהוגדרה מראש · מידתיות. מעקב שנעשה בלי שהעובד ידע, או מידע שנאסף למטרה אחת ומשמש לאחרת, הם בדיוק מה שהחוק אוסר.
ארבעה מצבים שחוזרים
- מצלמות — יש הבדל גדול בין מצלמה בכניסה למחסן לבין מצלמה שמכוונת לעמדת עובד מסוים, ובוודאי לבין מצלמה בחדר הפסקה או בשירותים. ככל שהמקום פרטי יותר, כך המרחב מצטמצם עד שהוא נסגר.
- מיילים והתכתבויות — תיבה אישית של עובד היא התכתבות שלא נועדה לפרסום, גם כשהיא על שרת של המעסיק. הכניסה אליה היא המקרה הרגיש ביותר בפרק הזה.
- איכון רכב או טלפון — מעקב מתמשך אחרי אדם הוא לא אותו דבר כמו ידיעה היכן נמצא רכב חברה בשעות העבודה. השאלה היא מה נאסף, מתי, ולאיזו מטרה.
- קבוצות עובדים — מעסיק שקורא קבוצה פרטית של עובדים, או שמישהו מעביר לו צילומי מסך ממנה, נמצא באותו סעיף שדובר בו לגבי התכתבות שהודלפה.
ומה עומד למעסיק
לא הכול אסור, ויש כאן הגנות אמיתיות: חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית; הגנה על עניין אישי כשר; ופגיעה שנעשתה תוך ביצוע עיסוקו כדין ובמהלך עבודתו הרגיל — אבל זו האחרונה מסויגת במפורש: היא אינה חלה כשהפגיעה נעשתה בדרך של פרסום ברבים.
ויש כאן כלל שכדאי שמעסיקים יכירו: מי שנשען על הגנת "מהלך העבודה הרגיל" או על חובה מקצועית, ופעל תוך הפרה של כללי האתיקה המקצועית שחלים עליו — חזקה עליו שלא פעל בתום לב. כלומר הכללים המקצועיים אינם המלצה; הם חלק מהמבחן המשפטי.
מה לעשות — משני הצדדים
אם אתם העובד: לבקש לראות את המדיניות שהוחתמתם עליה; לתעד מה נאסף ומתי גיליתם; ולהשתמש בזכות לעיין במידע שמוחזק עליכם — היא עומדת לכם גם מול המעסיק. ולפני הסלמה, לבדוק אם יש מסלול פנימי.
אם אתם המעסיק: מדיניות כתובה, ידועה מראש, שמסבירה מה נאסף ולמה — היא לא רק נכונה, היא גם ההגנה הטובה ביותר. מעקב שמתגלה בדיעבד הוא הגרוע משני העולמות.
⚠ ולסיום, הדבר שהכי כדאי לדעת לפני שממהרים: חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול כראיה בלי הסכמת הנפגע. מעסיק שפיטר על סמך מיילים שקרא שלא כדין, ועובד שהקליט שיחה שלא היה צד לה — שניהם עלולים להגיע לדיון בלי הראיה המרכזית שלהם, ועם תיק נגדי.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער לשון הרע / הגנת הפרטיות ←