"לא גילית" — הסיבה הכי נפוצה לדחייה
הרבה תביעות נדחות לא בגלל מה שקרה, אלא בגלל טופס שמילאת שנים קודם ובקושי זוכר אותו.
מה קרה שם
בעת הצטרפות לביטוח נשאלת שאלות — בטופס או בטלפון. אם התשובה לא הייתה מלאה, החברה עשויה לטעון מאוחר יותר לאי-גילוי: שאילו ידעה, לא הייתה מבטחת, או הייתה מבטחת בתנאים אחרים.
זה לא נגמר אוטומטית לרעת המבוטח. הרבה תלוי באיך נשאלה השאלה: שאלה כללית ומעורפלת אינה זהה לשאלה ממוקדת, וגם לשאלה אם ההעלמה הייתה מכוונת יש משקל.
מה שווה לבדוק
- להשיג את הצעת הביטוח או ההצהרה שמילאת — ולקרוא את נוסח השאלה.
- לבדוק אם השיחה הוקלטה, ומה בדיוק נשאלת בה.
- לבדוק אם החברה ידעה בכל זאת — למשל דרך מסמכים שהעברת.
- לבדוק אם יש קשר בין מה שלא נמסר לבין מה שקרה בפועל.
הנקודה האחרונה היא לרוב המרכזית
כאשר אין קשר בין הפרט שלא נמסר לבין האירוע שבגללו התביעה — הטענה נחלשת מאוד. מי שלא ציין בעיה בברך ותובע על שריפה בדירה, לא מצוי באותו מקום כמו מי שלא ציין מחלה שקשורה ישירות לתביעה.
איך עונים
בכתב, עובדתית, ובלי התנצלות. לצטט את השאלה כפי שנשאלה, להסביר מה נמסר ומה לא, ולמה זה לא משנה את התוצאה. לצרף מסמכים, ואם המחלוקת רפואית — לשקול חוות דעת.
אפשר לבנות כאן את מכתב ההשגה שמתמודד בדיוק עם הטענה הזו.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער חברות הביטוח ←