הבראה, חופשה ומחלה — הזכויות שנשכחות
אלה לא זכויות קטנות. הן פשוט לא מרגישות דחופות, ולכן אף אחד לא בודק אותן — עד שעוזבים.
ימי חופשה — נצברים, ולא נעלמים
ימי חופשה נצברים לפי הוותק ולפי מספר ימי העבודה בשנה. מי שלא ניצל אותם — זכאי לפדות אותם בכסף בסיום העבודה. הכלל החשוב: המעסיק חייב לנהל פנקס חופשה, ובלעדיו קשה לו לטעון שהימים כבר נוצלו.
לצבירה יש גבול. לפי החוק, את החופשה לוקחים בשנה שעבורה היא ניתנה או בשנה שאחריה; בהסכמת המעסיק אפשר לקחת רק שבעה ימים ולצרף את היתרה לשתי השנים הבאות. ותביעה על חופשה מתיישנת תוך 3 שנים — קצר מהרגיל. זו בדיוק הסיבה לבדוק את היתרה בתלוש כל כמה חודשים, ולא בסוף.
דמי הבראה
משולמים לרוב אחרי שנת עבודה, לפי מספר ימים שנקבע בהתאם לוותק, ולפי מחיר יום שמתעדכן מדי פעם. גם כאן — מי שלא קיבל בזמן, לרוב זכאי לקבל בדיעבד עבור תקופה מסוימת אחורה.
ימי מחלה
- נצברים מדי חודש — יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד 90 ימים בסך הכל — ומשולמים לפי מדרגות: היום הראשון בלי תשלום, השני והשלישי — חצי מהשכר, ומהיום הרביעי — שכר מלא (אלא אם ההסכם אצלך טוב יותר).
- צריך להודיע למעסיק על המחלה תוך שלושה ימים מהיום הראשון להיעדרות, ולהגיש אישור רפואי. אישור בדיעבד מקובל, אבל עדיף לבקש בזמן.
- יש גם ימי מחלה בגין ילד (עד 8 ימים בשנה, ולהורה עצמאי 16), בן זוג (עד 6) והורה (עד 6) — כולם על חשבון ימי המחלה הצבורים שלך, ובתנאים.
- אסור לפטר עובד שנעדר בגלל מחלה בתקופה שבה הוא זכאי לדמי מחלה — אלא אם ההודעה המוקדמת ניתנה עוד לפני שחלה, או שמקום העבודה נסגר.
איך בודקים בעצמך
הכל מתחיל בתלוש. בתלוש תקין חייבות להופיע יתרות — כמה ימי חופשה ומחלה צבורים — ומה שולם על חשבון הבראה. אם השורות האלה חסרות או קפואות חודש אחרי חודש, זה הדבר הראשון לשאול עליו.
אפשר לעבור כאן על התלוש שורה-שורה ולראות מה חסר, ואז — אם יש פער — לבחור בין פנייה בכתב לבין הליך. הבחירה תלויה בגודל הפער ובשאלה אם אתה עדיין מועסק שם. הזמן: על חופשה — 3 שנים; על הבראה ודמי מחלה — 7 שנים מהמועד שבו היה צריך לשלם.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער העבודה ←