צוואה הדדית של בני זוג — מה חשוב לדעת לפני
זו הדרך המקובלת לבני זוג לדאוג זה לזה ואז לילדים. מה שרוב האנשים לא יודעים זה מה קורה כשאחד מהם משנה את דעתו.
מה זה
צוואות של שני בני זוג שנעשות מתוך הסתמכות הדדית: כל אחד מצווה לטובת השני (או לטובת מישהו אחר, למשל הילדים), ולרוב נקבע מה יקרה אחרי שהשניים ילכו. אפשר לכתוב אותן במסמך אחד או בשני מסמכים שנערכים באותו זמן. ההסתמכות הזו היא העניין — היא גם מה שמגביל שינוי חד-צדדי בהמשך.
בזמן ששניהם בחיים
אפשר לבטל, אבל רק על ידי הודעה בכתב לבן הזוג השני — ומרגע שנמסרה, שתי הצוואות בטלות, לא רק שלך. ביטול בשקט פשוט אינו תקף, וזו הנקודה שהכי מייצרת סכסוכים אחר כך.
הכלל הזה קיים בדיוק כדי למנוע מצב שבו אדם מסתמך על הסכמה, ואחריו מתגלה שהצד השני שינה מזמן בלי לומר. אפשר לקבוע בצוואות הסדר אחר — אבל אי אפשר לשלול לגמרי את הזכות לבטל בזמן ששניהם בחיים; תנאי כזה בטל.
אחרי שאחד מהם נפטר
כאן החופש מצטמצם. בן הזוג שנשאר יכול לבטל את צוואתו רק במחיר: אם העיזבון עוד לא חולק — עליו לוותר על כל מה שהיה אמור לקבל לפי צוואת בן הזוג שנפטר; אם כבר חולק — עליו להחזיר לעיזבון את כל מה שירש, ואם אי אפשר להחזיר בעין — את שוויו. זה החלק שדורש תשומת לב אמיתית בשלב הניסוח, כי אפשר לקבוע בצוואות עצמן הסדר שונה.
מה כדאי להסדיר מראש
- מה קורה אם אחד מהילדים ילך לעולמו לפני — מי מקבל את חלקו.
- מה קורה אם בן הזוג שנשאר יינשא בשנית.
- האם יש נכס שרוצים לייעד לילד מסוים.
- מה קורה עם ילדים מקשר קודם.
- האם רוצים לאפשר לבן הזוג להשתמש בנכס ורק אחר כך להעבירו.
ומה שלא כדאי לעשות
לא לכתוב שתי צוואות נפרדות שנראות זהות ולקוות שזה אותו דבר. צוואה הדדית היא מבנה משפטי, לא סגנון — ואם רוצים שההגבלות יחולו, צריך שיהיה ברור שהצוואות נעשות מתוך הסתמכות זו על זו.
אפשר לבנות כאן צוואה הדדית שבה השאלות האלה נשאלות בסדר הנכון, לפני החתימה ולא אחריה.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הצוואות ←