מי לא יכול להיות עד לצוואה (וזו לא שאלה טכנית)
הטעות הזו חוזרת יותר מכל טעות אחרת, והיא לא פוגעת בעד — היא פוגעת דווקא במי שרצית שיקבל.
הכלל
יש כאן שני כללים נפרדים. הראשון — מי בכלל יכול להיות עד: כל אדם בגיר שלא הוכרז פסול דין. השני, וזה שמפיל — הוראה בצוואה לטובת מי שהיה עד לה, לטובת מי שערך אותה או נטל חלק בעריכתה, או לטובת בן זוגו של אחד מאלה — בטלה.
התוצאה מפתיעה אנשים: העד לא "נפסל", והצוואה לא נופלת. ההוראה שנוגעת לו היא שמתבטלת — כלומר מי שרצית להיטיב עמו הוא זה שמפסיד, ושאר הצוואה נשארת בתוקף.
מי כן, ומי לא
- לא יכול בכלל: קטין, או מי שהוכרז פסול דין.
- לא כדאי: יורש שנזכר בצוואה — כי ההוראה לטובתו תתבטל.
- לא כדאי: בן או בת זוגו של יורש — אותה תוצאה בדיוק.
- כן: שכן, חבר, קולגה — כל אדם בגיר שלו ולבן זוגו אין שום טובת הנאה מהצוואה.
למה זה קורה כל כך הרבה
כי הכי נוח לקרוא למי שנמצא בבית. הבן שהביא את המסמך, הכלה שעזרה למלא. דווקא הקרובים ביותר הם הפסולים ביותר — וזו בדיוק הסיבה לתכנן את החתימה מראש ולא באלתור.
איך עושים את זה נכון
- לבחור שני עדים בגירים שאינם מוזכרים בצוואה ואינם בני זוג של מי שמוזכר.
- שניהם נוכחים יחד, ורואים את המצווה חותם.
- הם חותמים מיד, באותו מעמד, ורושמים את פרטיהם.
- לרשום תאריך, ולציין שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
ומה עם עורך הצוואה
מי שניסח או סייע בעריכה יכול לשמש עד — עורכי דין עושים זאת כל הזמן. מה שאסור הוא שהוא, או בן זוגו, יקבלו משהו מהצוואה: הוראה כזו בטלה. אם קרוב משפחה שנהנה מהצוואה גם ניסח אותה — ההוראה לטובתו בסכנה, וזו גם נקודה שמעוררת שאלות בהמשך, מעבר לעניין העדות.
אפשר לבנות כאן צוואה שבודקת את הפסלויות תוך כדי, כך שהבעיה נתפסת לפני החתימה ולא אחריה.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הצוואות ←