מי לא יכול להיות עד לצוואה (וזו לא שאלה טכנית)
הטעות הזו חוזרת יותר מכל טעות אחרת, והיא לא פוגעת בעד — היא פוגעת דווקא במי שרצית שיקבל.
הכלל
עד לצוואה צריך להיות אדם שאין לו טובת הנאה ממנה. מי שנהנה מהצוואה — או בן זוגו — לא יכול לשמש עד. אותו כלל חל על מי שערך את הצוואה או היה שותף בעריכתה.
התוצאה מפתיעה אנשים: לא העד "נפסל" ותו לא. ההוראה שנוגעת לו עלולה להתבטל — כלומר מי שרצית להיטיב עמו הוא זה שמפסיד.
מי כן, ומי לא
- לא: יורש שנזכר בצוואה.
- לא: בן או בת זוגו של יורש.
- לא: מי שנטל חלק בעריכת הצוואה.
- לא: קטין, או מי שאינו כשיר להעיד.
- כן: שכן, חבר, קולגה — כל אדם בגיר שאין לו עניין בצוואה.
למה זה קורה כל כך הרבה
כי הכי נוח לקרוא למי שנמצא בבית. הבן שהביא את המסמך, הכלה שעזרה למלא. דווקא הקרובים ביותר הם הפסולים ביותר — וזו בדיוק הסיבה לתכנן את החתימה מראש ולא באלתור.
איך עושים את זה נכון
- לבחור שני עדים בגירים שאינם מוזכרים בצוואה ואינם בני זוג של מי שמוזכר.
- שניהם נוכחים יחד, ורואים את המצווה חותם.
- הם חותמים מיד, באותו מעמד, ורושמים את פרטיהם.
- לרשום תאריך, ולציין שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
ומה עם עורך הצוואה
מי שניסח או סייע בעריכה נחשב מעורב, ולכן לא ישמש עד. אם קרוב משפחה שנהנה מהצוואה גם ניסח אותה — זו נקודה שמעוררת שאלות בהמשך, גם מעבר לעניין העדות.
אפשר לבנות כאן צוואה שבודקת את הפסלויות תוך כדי, כך שהבעיה נתפסת לפני החתימה ולא אחריה.
המאמר מסביר מה אומר החוק. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה של המקרה שלכם.
חזרה לשער הצוואות ←