4 דקות

איך כותבים צוואה שתחזיק

צוואה נופלת כמעט תמיד על הצורה, לא על התוכן. ארבע הדרכים לעשות את זה נכון — ומה שמפיל כל אחת מהן.

ארבע הצורות

• בכתב יד — כולה בכתב ידו של המצווה, עם תאריך וחתימה. בלי עדים.
• בעדים — מודפסת, נחתמת בפני שני עדים שמאשרים בכתב.
• בפני רשות — נאמרת או מוגשת בפני שופט, רשם, או חבר בית דין דתי.
• בעל פה — רק לאדם במצב חמור וקרוב למותו, ובתנאים מחמירים.

צוואה בעל פה היא חריג צר, לא קיצור דרך. מי שיכול לכתוב — שיכתוב.

מה מפיל צוואות בפועל

• חסר תאריך, או שהתאריך לא ברור.
• העדים לא באמת נכחו יחד, או חתמו במועד אחר.
• עד שהוא גם נהנה מהצוואה — או בן זוגו.
• צוואה בכתב יד שהודפסה חלקית.
• ניסוח מעורפל: "הרכוש יחולק בהגינות".
• שני מסמכים סותרים, בלי שברור מה מבטל את מה.

הכלל שמעל כולם

הצוואה צריכה לומר מי מקבל מה, בלי מקום לפרשנות. "הדירה בתל אביב לבתי" ברור. "רוב הרכוש לילדיי" יגיע לבית משפט. כשמזכירים נכס — לזהות אותו: כתובת, מספר חשבון, תיאור מדויק.

מה כדאי שיהיה בפנים

• זיהוי מלא של המצווה.
• הצהרה שזו צוואתך ושאתה עושה אותה מרצון.
• מי היורשים, וכיצד מתחלק כל נכס.
• מה קורה אם יורש לא יהיה בחיים.
• ביטול מפורש של צוואות קודמות.
• תאריך, וחתימה בכל עמוד.

ולבסוף

צוואה שנעשתה בזהירות היא מתנה לאנשים שיישארו: היא חוסכת מהם ויכוח בזמן שבו הם הכי פחות מסוגלים לו. אפשר לבנות כאן צוואה שלב אחר שלב, כשהמבנה והדרישות הצורניות נשמרים ולא נשכחים.